פסק-דין בתיק ת"א 3904-11-11

פתח דבר

1.         התובעת, ילידת 1932, נפגעה ביום 09/05/2011 בתאונת דרכים במהלך ירידתה מהרכבת בתחנת הרכבת בנתב"ג. בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בתאונה, הגישה התובעת את תביעתה דנן נגד רכבת ישראל בע"מ ונגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בהיותה מבטחת השימוש ברכבת בביטוח חובה.

2.         אין מחלוקת בין הצדדים, באשר לאחריותן של הנתבעות לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה בתאונה, והמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות הרפואית

3.         ממקום התאונה פונתה התובעת ע"י אמבולנס של מד"א לבי"ח שיבא, שם היא אושפזה למשך 11 ימים, במהלכם אובחן כי היא סובלת משבר בעצם הירך מימין. במהלך אשפוזה בבי"ח שיבא עברה התובעת ביום 10/05/2011 ניתוח לשחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר במסמר תוך לשדי מסוג PFNA.      בסיום הניתוח התקבלה עמדה טובה של השבר, אם-כי סבלה מנפיחות בירך. בדיקת US שבוצעה לא הדגימה פקקת ורידית.

4.         ביום 20/05/2011 הועברה התובעת לבי"ח לוינשטיין לצורך שיקום, שם היא אושפזה עד 21/07/2011. בסיכום האשפוז מבי"ח לוינשטיין נרשם, כי " במהלך אשפוזה טופלה על ידי צוות רב מקצועי, הגיעה לעצמאות בכל התפקודים היומיומיים בישיבה. הייתה במעקב אורטופדי וכיום מותרת דריכה על רגל על פי יכולתה. מתהלכת עם הליכון. מתרגלת הליכה עם קביים בהשגחה". בפרק "סיכום סיעודי" נרשם: "בקבלתה עצמאית בישיבה בלבוש ורחצת פלג גוף עליון. נזקקה לעזרה בפלג גוף תחתון. פונקציות מיטה ומעברים בהשגחה".

5.         נוכח מהות הפגיעה כמתואר לעיל, מונה פרופ' וולפין כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורתופדי, על מנת שיחווה את דעתו באשר למצבה הרפואי של התובעת הנובע מן התאונה ובאשר לנכות הצמיתה שנותרה אצלה עקב הפגיעה. בחוות-דעתו מיום 18/11/2012 קבע פרופ' וולפין, כי התובעת התלוננה בפניו על כאבים בפרק ירך ימין המתגברים בהליכה, עליה וירידה במדרגות ובזמן שכיבה. ממצאי הבדיקה הקלינית הצביעו על קיומה של הגבלה בטווח התנועות של פרק ירך ימין ללא גירעון נוירולוגי אובייקטיבי עם ירידה של 1 ס"מ בהיקף ירך ימין. בצילומי הרנטגן מודגם מצב שלאחר קיבוע של השבר בירך אשר התחבר היטב ובעמדה תקינה. על סמך כל האמור, הגיע פרופ' וולפין למסקנה, כי עקב התאונה נותרה התובעת סובלת מנכות בשיעור 20% בגין הגבלות תנועות פרק ירך ימין בהתאם לסעיף 48 (1) (ו) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה).

6.         המומחה לא זומן לחקירה על חוות-דעתו על ידי מי מהצדדים ובעצם לאורך כל ניהול המשפט הם לא חלקו על ממצאיו ומסקנותיו של המומחה ולא חלקו על גובה הנכות שקבע. בהתחשב באמור, ובהתחשב במהות הפגיעה כפי שתואר לעיל, הנני מקבל את ממצאיו ומסקנותיו של פרופ' וולפין בחוות-דעתו וקובע, כי עקב התאונה נותרה אצל התובעת נכות צמיתה בשיעור 20% בגין הגבלות תנועות בפרק ירך ימין.

עזרת הזולת

7.         כאמור, התובעת יליד 1932, בת 79 שנים ביום האירוע ובת 82 שנים היום. על אף גילה המתקדם, עובר לאירוע התאונה הייתה התובעת אישה עצמאית, אשר התגוררה בגפה בדירה בקרית שמונה. לאחר אירוע התאונה, ובעיקר בתקופה הסמוכה, נזקקה התובעת לעזרה מוגברת ואינטנסיבית, הן בפעולות האישיות והסיעודיות, והן בעבודות משק הבית. בשל כך, הגישה התובעת, לאחר שחרורה מבי"ח לוינשטיין, תביעה לקצבת סיעוד למוסד לביטוח לאומי, ותביעתה התקבלה ואושרה לה עזרה בעין בהיקף של 9.75 שעות שבועיות החל מחודש נובמבר 2011, אשר מסופקת שעתיים ביום, חמישה ימים בשבוע.

8.         בתצהירי עדותן הראשית של התובעת ובתה, פלונית 2, התייחסו השתיים למצבה של התובעת לאחר התאונה ולעזרה שהעניקו לה בני המשפחה, בעיקר בתקופה הסמוכה לאחר התאונה ולעזרה שהם מעניקים לה עד היום. בסעיף 11 לתצהירה הסבירה התובעת, כי לאחר שחרורה מבית החולים דאגו בנותיה לערוך תורנויות ביניהן, כאשר בכל לילה לנה עמה בת אחרת, ובשלב מסוים החליטה הבת פלונית 2 לעבור להתגורר עמה על מנת שתוכל לסייע לה באופן קבוע. בנוסף לכך, הילדים של התובעת, ובעיקר פלונית 2, נהגו להסיע אותה לכל הטיפולים הרפואיים והפרא-רפואיים להם נזקקה בעקבות התאונה.  באשר לעזרה בעין שאושרה לה במסגרת המוסד לביטוח הלאומי, הסבירה התובעת, כי אין בעזרה זו כדי לספק את כל הצרכים להם היא זקוקה, ובנותיה ממשיכות לעזור ולסייע לה בכל עבודות משק הבית עד היום ובאופן יום יומי.

9.         הבת פלונית 2 התייחסה אף היא בתצהירה לעזרה שהיא מעניקה לתובעת והסבירה, כי עם שחרורה מבית-החולים נזקקה התובעת לעזרה סיעודית בכל צרכיה, בהיגיינה אישית, ברחצה, בלבישת בגדים, וכן לעזרה בניהול משק ביתה, בישול, כביסות, קניות ועוד. לטענתה, היא ואחיותיה נחלצו לעזרתה וערכו ביניהן תורנויות בביתה עד שבשלב מסוים היא (פלונית 2) עברה להתגורר עמה. בסעיף 9 לתצהירה הסבירה פלונית 2, כי מאז התאונה ובעקבותיה היא מסייעת לאמה, " בכל צרכיה, כמון כן אני מטפלת עבורה בענייני הבנק והביטוח הלאומי, מלווה ומסיעה אותה לטיפולים רפואיים ופרא-רפואיים להם היא נזקקת".

10.        לצורך בדיקת זכאותה לגמלת סיעוד נבדקה התובעת על ידי אחות של המוסד לביטוח לאומי במספר הזדמנויות ונערכו הערכות תלות. בדו"ח הערכת תלות מיום 25/11/11 נרשם, בהתייחס ליכולתה של התובעת לאכול ולשתות לבד, כי היא " אוכלת ושותה לבד בשלוש ארוחות ביום, כאשר מטפלת מחממת ומגישה לה ארוחת בוקר, ואחת הבנות מכינה ומגישה ארוחת צהריים וערב. בשבת, הבת התורנית מחממת ומגישה את כל הארוחות". בסעיף 6 להערכת התלות שעניינו "הערות" נרשם: " שלושת (כך במקור) הבנות של הנבדקת עושות תורנות, כל יום נשארת אחת איתה".

            בסעיף שעניינו הלבשה נרשם, כי התובעת התקשתה להתלבש לבד עקב כאבים בירך ימין ולפיכך נזקקה לעזרת האחות בהלבשת פלג הגוף התחתון. כמו כן, היא נאלצה להישען על ההליכון במהלך ביצוע פעולות ההלבשה, דבר שהקשה עוד יותר על יכולתה להתלבש. באשר ללבישת גרביים נרשם, כי האחות כלל לא ביקשה ממנה לגרוב גרביים כיוון שהיא ראתה שהתובעת אינה מגיעה בידיים עד כפות הרגליים. עוד צוין בדו"ח, כי התובעת נעזרת במטפלת או בבת בלבישת מכנסיים, חולצה ובגריבת גרביים. גם בנושא הרחצה נרשם, כי התובעת אינה יכולה להתרחץ לבד, וכי היא זקוקה לעזרה בעיקר ברחיצת פלג הגוף התחתון.

11.        בהערכת התלות מיום 26/02/2012 נרשם, כי התובעת הולכת לשירותים לבד ביום ומסתדרת לבד בהלבשה וניקיון. בלילה עושה שתן בדלי ליד מיטה, ואחת הבנות שישנה אצלה או המטפלת מרוקנות בבוקר. לעניין ההלבשה נרשם, כי היא מחליפה את כל הבגדים כל יום בבוקר בעזרת המטפלת או אחת הבנות ובלילה מחליפה לכותונת לילה בעזרת אחת הבנות. בשבת - אחת הבנות שמתארחת אצל התובעת עוזרת לה בהחלפת כל הבגדים. באשר להכנת אוכל והגשתו, לא היה שינוי במצב לעומת הערכת התלות הקודמת.

12.        הערכות התלות שנערכו על ידי גורם אובייקטיבי בזמן אמת ולאחר בדיקת יכולותיה של התובעת לתפקד במשק ביתה מחזקות את עדויותיהן של התובעת ובתה. יתרה מכך, בחקירתן הנגדית חזרו התובעת ובתה על האמור בתצהירים, מבלי שבגרסאותיהן התגלו סתירות מהותיות, תהיות או תמיהות שיש בהן כדי לערער את אמינותן. על כן, הנני מקבל את עדותן של התובעת ובתה ושלפיהן התובעת נזקקה ותזדקק בעקבות התאונה לעזרה מוגברת של בני משפחתה מעבר לעזרה בעיין שהיא מקבלת מהמוסד לביטוח הלאומי.

13.        להשלמת התמונה אציין, כי במהלך חודש 07/2012 אובחנה אצל התובעת מחלה ממאירה מסוג סרטן הלימפומה. בעקבות כך קיבלה התובעת טיפולים כימותרפיים שבעקבותיהם היא נזקקה עוד יותר לעזרה סיעודית ולעזרה במשק הבית ולפיכך, אושרה לה תוספת לקצבת סיעוד מקצבה בשיעור 91% ל-95%.

14.        נוכח האמור ולבקשת הנתבעת מונה פרופ' אברהם קוטן כמומחה מטעם בית-המשפט בתחום האונקולוגי על מנת שיחווה את דעתו באשר למצבה הרפואי של התובעת הנובע ממחלת הסרטן שבה היא חלתה, לקיצור בתוחלת חייה של התובעת, ככל שנגרם קיצור כזה, עקב מחלת הסרטן ולנכות הצמיתה של התובעת, ככל שקיימת, הנובעת ממחלת הסרטן.

15.        בחוות-דעתו מיום 02/07/2013 קבע פרופ' קוטן, כי נכון למועד כתיבת חוות-הדעת, מחלתה של התובעת בהפוגה מלאה. באשר לקיצור בתוחלת החיים קבע המומחה, כי סיכוייה של התובעת לשרוד 5 שנים, נכון למועד כתיבת חוות-הדעת, הם כ-60%-70%, וכי נכותה עקב מחלת הסרטן עומדת על 50%.